מחר נהיה ביחד רק שנינו – למה כדאי לשים לב לקראת בילוי משותף עם הילד שלי
כל הזמן יש לי רגשות אשמה שאני לא מבלה עם הילדים מספיק... בגלל שאני עובדת ועסוקה.... " היא אומרת. "אבל כשסוף סוף הגעתי לבלות עם הבן שלי לבד, רק אני והוא, היה נורא קשה לי... זה לא זרם. לא כל כך בא לי לעשות את זה שוב. ועם זה אני מרגישה עוד יותר גרוע...". את המונולוג הזה שמעתי מלא-מעט הורים, כולל מעצמי.... תמיד כשאני מדמיינת איך יהיה הזמן המשותף עם הילדים שלי, אני רואה בדמיוני אותנו נהנים, צוחקים וחשה את הסיפוק של להיות אמא שמבלה עם הילדים שלה, שמקדישה להם, ביחד וכל אחד לחוד! התמונה הזו בדרך כלל לא כוללת ריבים, כעס, התחשבנות ואכזבה (שלהם או שלי). אני לא אומרת שבלתי אפשרי שיהיו בילויים מוצלחים, בהחלט אפשרי, אבל זה כמו לזכות בפיס: בדיוק באותו הזמן הילד המדובר ואני אמורים להיות רגועים, חברותיים, עם אנרגיות ברמה המתאימה לפעילות המתוכננת ולפחות לאחד מאיתנו (בדרך כלל אני) אמורה להיות נכונות מספקת להתפשר ולהתאים את עצמו לצרכי השני. אז איך אפשר להגביר את הסיכוי לבילוי מהנה ומחזק – לשני הצדדים?
שמים את הזמן המשותף בסדר עדיפות גבוה
דבר ראשון, חשוב להבין עד כמה הזמן המשותף הזה של אחד על אחד הורה וילד, הוא חשוב – לסגור זמן ביומן ולקיים את זה כמו כל פגישה חשובה אחרת. בעידן של הורות כל כך משקיענית, כאשר אנחנו מבקשים לעזור להם להתפתח ולמצות את עצמם ועסוקים בלמצוא להם חוגים ופעילויות שהכי ישיגו את זה, אסור לשכוח שלזמן משותף של הורה וילד ללא התחרות עם אחים ו/או אחיות על תשומת הלב, יש חשיבות עצומה לתחושה של הילד שהוא אהוב, יחיד ומיוחד. גם לזמן משותף של הורה עם יותר מילד אחד יש כמובן חשיבות אך לא על חשבון הזמן האישי. כשאנו עם ילד אחד בלבד אנו פתוחים לראות ולחוות שוב את הייחודיות שלו. להיענות לו ברגע שמתאים לו ולא כאשר הוא צריך לצעוק בקול רם כדי שישימו לב. ולגבי המתבגרים, המשדרים לנו מסרים כפולים של התרחקות והתקרבות, המסר של ההורה שהוא לא מוותר על התקשורת עם הילד ועושה מאמץ להיפגש איתו בצורה שמתאימה לגיל הנוכחי – חשובה ביותר.
חלוקת משאבים
באיזו תדירות מומלץ לעשות זאת? יש את הרצוי וכמובן את המצוי. האידאלי כמובן הוא שכל הורה יעשה זאת פעם בשבוע, עם כל אחד מהילדים. אך באופן טבעי ישנם שבועות עמוסים יותר ואז מחלקים בין ההורים, מי ייתן יותר תשומת לב – ולמי. מכיוון שבתוך עמי אני חיה, אני יודעת שיש תקופות שבהן ממקדים יותר מאמץ באחד מהילדים, שנמצא אולי במצוקה או בשלב התפתחותי-רגשי שמורכב עבורו. מרגישים שהילדים האחרים יוכלו להסתדר "בינתיים". אם זה נמשך זמן רב מדי, כדאי לעצור ולעשות שוב חלוקה בין שני ההורים או להיעזר בבני משפחה נוספים שקרובים לילדים. בכל מקרה, לעשות הכי טוב שאנחנו יכולים. אם נכעס על עצמנו ונגיע לבילוי עם הילד אכולי רגשות אשמה – לא הרווחנו דבר. בתקופות עמוסות אפשר לשלב את תשומת הלב האישית בסדר היום - גם שיחות נעימות לפני השינה, הסעה חזרה מחוג עם פטפוטים ברכב או עצירה בדרך הביתה בגינה או לאכול ארטיק - יוכלו להיות משמעותיות.
תיאום ציפיות והפעילות המשותפת
חשוב לבדוק מהן הציפיות של שני הצדדים מן הבילוי המשותף ולבחור זמן רגוע לשוחח על כך, כאשר שני הצדדים פנויים. בילוי חיובי יהיה כזה שבמהלכו נוכל להישאר לרוב רגועים וקשובים לילד. המטרה לא תהיה לחנך או ללמד את הילד (למרות שלעתים קשה להתאפק...) אלא להנות ביחד ולתת לילד תחושת בטחון. חשוב לבחור פעילות שמתחברת לעולמות התוכן המעניינים את הילד מבלי להיות שיפוטיים ומאידך לא לבחור פעילות שאנו עשויים לסבול במהלכה. חשוב להתייחס לגיל של הילד, לשלב ההתפתחותי שבו הוא נמצא, למזג שלו ובמידה ואם קיימים קשיים שהוא מתמודד איתם – גם אליהם. למשל, אם מדובר בילד שמתקשה בוויסות הרגשי או החושי רצוי לא ללכת איתם למקומות רועשים בהם יחושו "מוצפים" ולא להפתיע אותם בשינויים בלתי צפויים במהלך הבילוי, ככל שניתן. ילד כזה עשוי להנות מבילוי של משחק משותף שקט בבית. ילד פעלתן ירוויח מפעילות פיזית מחות לבית, שתרגיע ותשמח אותו. פעילות שאינה מתאימה למזג או לצרכים של הילד ועשויה להסתיים במפח נפש – עדיף שלא לקיים.
ללמוד על הילדים – ועל עצמנו
בזמן הבילוי תוכלו להתבונן וללמוד הרבה על הילד או המתבגר שלכם; קודם כל ברמת התוכן, להקשיב ולשמוע מה שחשוב להם ולהשתדל להתערב ולבקר כמה שפחות כדי שידברו וישתפו. להורים שאומרים שהילד שלהם הוא לא אחד שמדבר וצריך לחלוב ממנו – אני מציעה לצאת עם ילדם להליכה בחוץ מדי פעם, הרחק מהמסכים ולגלות את שטף הדיבור שפתאום מופיע. נוכל להתבונן במהלך משחק משותף כיצד הם מתמודדים עם סיטואציות שונות וללמוד על איך שהם מתנהלים מבחינה חברתית. נוכל ללמוד על עצמנו: כיצד אנחנו מגיבים לאמירות ומעשים שונים שלהם, מה "מקפיץ" אותנו ומוציא מאיתנו תגובות של כעס, או חוסר סבלנות. לעתים בתקופה שבה הילד מתמודד עם קשיים אנו רואים את הקושי באופן בולט וקשה להתנתק מזה ופשוט להנות איתו. ודווקא בתקופות שכאלה, זה הכי חשוב – לתת לו להרגיש שאנו לא רואים בו בעיקר את מה שלא מסתדר, אלא שאנו זוכרים את הילד או הילדה המקסימים, שנעים לבלות בחברתם. החמיאו לילדיכם על התנהגויות שמוצאות בעיניכם בזמן הבילוי והביטו בתגובתם – מה שימח וחיזק אותם. ואם ראיתם התנהגויות שלא מקובלות עליכם, תוכלו לבחור בין התעלמות באם לא מדובר בדבר קריטי, לבין הצבת גבול ברורה ורגועה ככל האפשר, בכדי לסייע להם לחזור להתנהגות תקינה, ללא נוכחות והתערבות של בני המשפחה הנוספים.
ולסיכום
לא פשוט לשלב בילוי של אחד על אחד בחיים העמוסים שלנו ושל הילדים, זה מצריך התארגנות ברמה הפיזית אך לא פחות מכך – ברמה הרגשית ובתקשורת עם הילד. כל מה שכתבתי – הוא כמובן לא המתכון לבילוי "המושלם", אם יש בכלל דבר כזה... אבל אם תהיו איתם ביחד, אחד על אחד, עם הרבה רצון טוב להנות ולראות את הדברים מהצד שלהם, אין ספק שיהיו אלה מהזיכרונות החשובים והמחזקים בחייהם.